מה היא תשוקה? מהו ההבדל בין תשוקה ובין צורך? איך מתגברים על תשוקות? האם צריך להתגבר על כל התשוקות? אני לא יודעת. אין לי תשובות לשאלות הנ"ל. אז מדוע בחרתי לכתוב דווקא על התשוקות?
פעם בשנה, לפחות, אני נוסעת לבד לחופשה של כמה ימים. יותר נכון - אני נוסעת עם באדי, הכלב הג'ינג'י שמלווה אותי. אני זקוקה להתבודדות הזאת, לשקט שאינו מופרע, לזמן שכמו עומד מלכת וכולו שלי. החופשה הזו היא כאוויר לנשימה בשביל הנשמה שלי. אני חייבת אותה. האם זו תשוקה? האם זו תשוקה חיובית? האם יש דבר כזה כמו תשוקה חיובית?
אני צועדת עם באדי בשביל שחותך את החורש, בתוך שקט גלילי קריר, ליד בקתת עץ קסומה, שאירחה אותי במשך ארבעה ימים. באדי רץ בחופשיות ובשמחה מצידו האחד של השביל אל צידו השני והתשובות מתחילות פתאום להיכתב, כמו תמיד היו ברשותי: התשוקות מכוונות אותנו בדרך אל המהות האמיתית שהיא אנחנו, המהות שאותה אנחנו מחפשים ללא הרף, שבשביל גילויה ומימושה אנחנו נמצאים כאן. כל תשוקה יכולה להדריך אותנו. אחרי חלק מהתשוקות צריך ללכת ואת האחרות יש להשאיר בצידי הדרך. עלינו להעביר את התשוקות כבמסננת, לנפות את התשוקות "השקריות" ולהשאיר את "האמיתיות", אלו שמובילות אותנו אל עצמנו. תהליך התשוקות - זיהוי התשוקות, סינונן והגשמת התשוקות הנותרות - עומד בבסיסו של תהליך המודעות העצמית. כך נגשים את עצמנו בעולם!
אני מפסיקה לרגע את השטף, בוחנת את המילים שנכתבו כמו מעצמן ומבינה: יש אנשים שהולכים אחרי כל תשוקה ומאבדים את דרכם ואת עצמם באותה הנשימה. אחרים מדחיקים את כל תשוקותיהם, מפחדים לסטות מהנתיב המקובל, נשארים על דרך שהיא לא שלהם ומאבדים את דרכם ואת עצמם באותה נשימה. ויש מי שמסנן את התשוקות ובוחר ללכת אחרי אלה שמקרבות אותו למימוש עצמו.
אנחנו כאן בשביל לממש את התשוקות שלנו, אבל אנחנו צריכים לדעת להבחין בין התשוקות האמיתיות שלנו לבין התשוקות השקריות (וכשאני מתייחסת כאן לתשוקות אני לא מתכוונת לצורך, שיש לו התחלה וסוף ברורים, אלא לתשוקות העמוקות, המתמשכות, שבהן המימוש חשוב יותר מהתמורה).
כיצד נסנן את התשוקות? כיצד נדע איזו תשוקה לממש ועל איזו להתגבר? אוכל, לדוגמא, יכול להיות מסווה - סתימת הרעב לתשוקה אחרת שאיננה ממומשת, אך הוא יכול להיות גם ייעוד. כיצד נדע להבחין בין התשוקות האמיתיות שלנו לבין התשוקות השקריות?
התשוקות השקריות הן אינן תשוקות שלנו אלא תשוקות שהתלבשו עלינו במהלך השנים. הן משמשות בדרך כלל מסווה לחור שנפער בתוכנו, כשלא מימשנו את תשוקות האמת (כי פחדנו, כי לא נתנו לנו, כי רצינו להיות כמו כולם וכו'). התשוקות האמיתיות הן התשוקות שלנו - נולדנו איתן, לשם מימושן הגענו, ואם נפשפש בעבר הרחוק שלנו, לרוב נמצא אותן גם שם. הן היו איתנו כמעט תמיד.
בדרך כלל אין מנוס מלהתנסות בתשוקות שלנו. אבל, ההתנסות צריכה להיות בעיניים פקוחות, כך שכעבור זמן נוכל לבחון את התשוקה ולדעת אם כדאי להשאיר אותה מאחור, או לתת לה להוביל אותנו. מספר שאלות יסייעו לנו בבדיקה, ביניהן:
- מה מביאה התשוקה לחייך?
- אחרי המימוש - האם יש בך תחושה של כעס או אושר?
- האם מימוש התשוקה ממלא אותך או מותיר אותך בתחושה של חוסר?
- האם ההרגשה היא שהתשוקה מסיטה אותך או מכוונת אותך לנתיב הנכון?
- האם התשוקה פוגעת בגוף (שלי או של אחרים)?
- האם מימוש התשוקה יוצר תלות בלתי הפיכה באחרים? במשהו חיצוני?
- האם ניתן לשלוט על התשוקה?
ההבחנה בין תשוקה אמיתית לתשוקה שקרית, ההבנה שהתשוקה השקרית היא מסווה (בדרך כלל לתשוקת אמת שאינה ממומשת) ומימוש התשוקות האמיתיות שלנו - הם הצעדים הראשונים, צעדים משמעותיים ביותר, בדרך להשתחררות מהתשוקות השקריות שלנו.את התשובות לשאלות הנ"ל טוב לחפש כשנמצאים בשקט - בבקתה מבודדת, על חוף הים או במדיטציות אישיות או קבוצתיות. אז אפשר לשמוע את הקול שלנו ולגלות מה שלנו ומה לא, ממה אנחנו בורחים ומה קיים, מהי תשוקה אמיתית ומהי תשוקה שקרית.
וזה בדיוק מה שאני עושה עכשיו, לבד, בצפון, בתוך תשוקת האמת שלי.
התשוקות בוערות בתוכנו.
אם נחנוק אותן הן יגוועו ואנחנו נגווע איתן.
אם ניתן לתשוקות לבעור ללא פיקוח ושליטה הן ישרפו אותנו.
אבל אם נבחר בתשוקות שלנו ונפקח עליהן - הן יבערו בתוכנו לעד,
יבשלו אותנו על אש תמידית, שתניע אותנו ותכוון אותנו,
תצבע את לחיינו בסומק קל של הגשמה, תמלא את ליבנו באהבה
ותאיר את עינינו באור יקרות - אור המימוש.
אנחנו כאן בשביל לממש את התשוקות שלנו.
המאמר לקוח מגיליון מס' 25 של "ברומו של איזון" - תשוקות.
מרצה למחשבים ומנחה סדנאות מודעות. sarit@e-zoon.co.il
